בסדרה השנייה: דמויות מהשוליים עומדות במרכזה של יצירת האמנות. במבט רומנטי מלא אהבה וערגה, מציגה דליה דמויות מעניקה חיים לפינות חבויות ולדמויות מוסתרות לעיתים מעין ההולך בשוק הכרמל ובשוק הפשפשים ומביאה אותם אל מרכז הבמה. הם חיי הרגע המונצח על הבד.

לדליה ברנשטיין כח יצירתי המניע נושאים מן השוליים, כאילו סתמיים, שכולם היפוך לנשגב ולנעלה ולתת להם חיים של מרכז, להפיח בהם חיים של יצירות אומנות מעולות.

כציירת מקיימת דליה דיאלוג עם נושאי ה"ז'אנר" של הציירים הפלמים מהמאה ה – 17. ציור חילוני, שבו מתוארים חיי היום יום וציורי טבע דומם, ההופכים לנושא מרכזי של היצירה. אבל דליה מגייסת את הסגנון האמנותי העכשווי ותורמת בכך תרומה אמנותית אישית ורבת-מימדים לעבודות.

ציוריה עשירים בפרטים ומתאפיינים במשיחות מכחול מהירות בדרך של מלאכת מחשבת. בנוסף לגווני החום הפלמיים, קיים אצל דליה מנעד רחב של גוונים וצבעים עשירים, המעצימים את התאווה לצבע ומעניקים את החיוה היחודית הזו לעבודותיה. זו טביעת האצבעות, שאין לטעות בה, של דליה ברנשטיין כציירת.

באיטליה היה זה קארווג'יו הראשון שצייר עצמים דוממים ודמויות איכרים כנושאים הראויים לעמוד במרכזה של יצירת אומנות "נעלה", כך גם אצל דליה. מוכר האבטיחים "מוכר" לנו. לבושו, שפת הגוף שלו, תווי פניו. המתבונן בו מזהה חוויה מוכרת של פגישה אי-שם בעברו עם האיש הזה. בשוק, באחד השווקים. תנוחת הגוף וההבעה אומרות השלמה עם ההמתנה. החיבור איתו מתקיים ברבדים העמוקים של הנפש האנושית. לא רק כמתבוננים בציור אלא כמי שמכירים את האיש הזה, שמייצג רבים ודומים לו בשוק. אולי כמו לתוחשה שאנו חווים במחזה "מחכים לגודו" של בקט. האבטיחים חצויים, יוצרים חוויה של חושניות ורעננות בעוד האיש הזקן, עלומיו מאחוריו, משקפיים חוצים את מבטו, כאילו אין עוד עתיד והזמן קופא מלכת. רק אולי לעוד קונה אחד הוא מייחל עתיד קרוב בלבד.

תרנגול בטנא אדום

תקריב גבר האוחז בתיק אדום ומתוכו מציץ תרנגול. במבט ראשון הציור נראה חביב ומלא הומור אולם מבט שני על האחיזה מאחוריי הגב, מדגישה את ניסיון ההסתרה של האלימות הצפויה לתרנגול בדרכו אל צלחתו של הקונה.

חיים משוק הכרמל

חיים מוכר זיתים בשוק. מצוייר במלאכת יומו של איש קשה יום, שפרנסתו דחוקה. הסחורה פרושה לרגליו במלוא קשת צבעיה והדרה כמו צייר שכל צבעיו מונחים לפניו בתהליך העבודה. בצורה ריאליסטית ואמינה מציגה דליה את הברק השמנוני של הזיתים. בקבוקי השמן יוצרים במתבונן קירבה בין הראייה החושניות של הציור והנאת החיך והטעם החושנית של מזון מגרה המוגש כך.

דליה ברנשטיין היא קודם כל אישה ורעיה ואם וסבתא. כמו שאלה טבעיים לה ונובעים ממנה בלי מאמץ, כך גם הציור. היא והבד והצבע אחד הם. כמו שהיא נושמת בלי להיות מודעת לכך, כך היא מציירת. מתוך ספונטניות הבאה מעומקים שאין להם פשר. וכך היא גם מבשלת. אחת מסוגה ואין שנייה לה. שהרי גם בהיותה מבשלת היא יוצרת. מעדניה הן יצירות של צבע וטעם וריח. לאכול ממעשה ידיה זו חווייה טוטאלית שבה משתתפים כל החושים. ובציור, בבישול וגם בעבודתה כמעצבת גרפית לאורך שנים רבות, דליה באה מאהבה. ועל זה יעידו מעגלים של חברי -נפש, ידידים, מכרים ואוהבים שדליה היא עוגן בחייהם. היא וביתה, הפתוח תמיד לכל אלה שזכו להנות מקרבתה, מאהבתה, מהיצירתיות שלה בציור ובבישול ומהחיבוק העוטף שלה.

אף שדליה חוותה יתמות מאב, גדלה כילדת חוץ בקיבוץ רחוק מאמא, אז עולה חדשה שנאבקה על קיומה ופרנסת בנותיה, שכלה את אחותה בדמי ימיה, התמודדה עם מחלה קשה, היתה ונשארה דליה אישה אופטימית, מלאת שמחת חיים וכוח נתינה יוצא דופן. אלה עומדים ביסוד היצירתיות שלה, תאוות החיים והצבע כפי שהם באים לידי ביטוי מושלם באומנותה.